דלקת בארובת העין

דלקת בארובת העין יכולה להגרם מהפרעות מגוונות, חלקן שכיחות יותר וחלקן פחות. הפרעות שכיחות יותר כוללות דלקת ארובתית כתוצאה ממחלת התריס העינית (Thyroid Eye Disease – TED), וכתוצאה מדלקת ארובתית לא ספציפית (Idiopathic Orbital Inflammation). גורמים פחות שכיחים כוללים הפרעה סיסטמית הנקראת IgG4-related disease ומערבת איזורים נוספים בגוף, מחלות דלקתיות של כלי הדם הורידיים ו/או העורקיים,  כגון וסקוליטיס (Vasculitis) וארתריטיס (Arteritis) כולל Giant cell arteritis, Granulomatosis with polyangiitis, סרקואידוזיס, ועוד. דלקת יכולה להיות גם משנית לתהליכים זיהומיים כגון צלוליטיס אורביטלית, בהם לא נעסוק במאמר זה.

תמונה. ארובת העין.

מקור:  Ben Simon G., Greenberg G., Landau Prat D. (Eds) Atlas of Orbital Imaging. Springer 2021

השפעה של דלקת ארובה על העין וסביבתה

דלקת של ארובת העין יכולה לגרום לכאבים באיזור, אודם, נפיחות סביב העין ובלחמית העין. עלולה להגרם הפרעה בשרירים החוץ עיניים ועקב כך הפרעה בתנועות העיניים ובעקבותיה ראיה כפולה (דיפלופיה). עלול להווצר שינוי במנח העין כגון דחיקה של העין כלפי חוץ והווצרות בלט עין (פרופטוזיס proptosis), למטה או לצדדים. במקרים קשים עלולה להגרם הפרעה בראיה, הפרעות בתחושה, ועוד.

אבחון דלקת בארובת העין

תהליך האבחנה מתחיל בבדיקה אצל רופא.ת עיניים. במפגש, שואלים על התסמינים, חומרתם ומשכם, הפרעות ראיה, המצאות כאב, היסטוריה רפואית עינית וסיסטמית, תרופות קבועות, ועוד. בבדיקה, יבדקו בין השאר סימנים כגון נפיחות סביב העין, אודם, מנח גלגל העין בארובה, תפקוד עצב הראיה, תגובת אישונים, תנועות עיניים, תחושה בעור הפנים באיזור המצח והלחי, בנוסף לבדיקה עינית מלאה. אם עולה חשד להפרעה בארובה כגון דלקת, לרוב שולחים לבדיקת הדמיה של ארובת העיניים. לעתים קרובות מתחילים בבדיקת (CT) Computed tomography, ובהמשך מפנים לבדיקה משלימה – Magnetic resonance imaging (MRI). על פי פענוח בדיקות ההדמיה, ובשילוב תוצאות הבדיקה, מחליטים על המשך הבירור והניהול הרצויים.

ניתוח ביופסיה מארובת העין

לעתים, לאחר שמתבצעת הדמיה, יש צורך בנטילת דגימה מהאיזור האבנורמלי בארובה לצורך השלמת האבחנה. ניתוחי ביופסיה מארובת העין מתבצעים על ידי רופאות/י עיניים עם התמחות על באוקולופלסטיקה וניתוחי ארובה. הניתוח מתבצע לרוב בהרדמה כללית. ישנן מספר גישות ניתוחיות, כתלות בין השאר במיקום הדלקת ברובה. במהלך הניתוח חושפים את איזור הדלקת תוך הגנה על גלגל העין, נוטלים דגימה ושולחים לבדיקה. לאחר הניתוח, טיפול כולל פעמים רבות שימוש בטיפות, נטילת משככי כאבים, נטילת סטרואידים לתקופה של כ-3 ימים ולעתים גם נטילת אנטיביוטיקה למספר ימים.

דלקת לא ספציפית של ארובת העין Nonspecific Orbital Inflammation (NSOI)

דלקת לא ספציפית של ארובת העין (Idiopathic orbital inflammation (IOI) Nonspecific Orbital Inflammation (NSOI),)  הינה אבחנה המתקבלת לאחר שלילת סיבות אחרות לדלקת בארובה. היא יכולה להיות ממוקמת לאיזור מסוים בארובה כגון בלוטת הדמעות, השרירים המניעים את העין (מיוזיטיס), סקלרה (סקלריטיס), אוביאה (אובאיטיס), ה-superior orbital fissure והסינוס הקברנוזי (Tolosa-Hunt syndrome). במקרים אחרים, הדלקת אינה ממוקמת אלא דיפוזית ומערבת את מרבית חלל הארובה. האבחנה לרוב מתקבלת לאחר בדיקה מלאה, הדמיה וביופסיה, וכאמור שלילת כל אבחנה אחרת. הטיפול מגוון ויכול לערב שימוש בתרופות אנטי-דלקתיות כגון סטרואידים, קרינה, ועוד.

דלקת כתוצאה ממחלת התריס העינית (Thyroid eye disease (TED

אחת הסיבות השכיחות לדלקת ארובתית הינה דלקת כתוצאה ממחלת התריס העינית (TED). TED  הינה מחלה אוטואימונית שבה נוגדנים עצמיים תוקפים תאים הנמצאים בארובת העין. בכ-90% מהמקרים, TED מופיע בהקשר של פעילות יתר של בלוטת התריס – היפרתירואידיזם, בעוד שב-10% מהמקרים ישנה פעילות תקינה ואף תת פעילות – היפותירואידיזם, למשל במחלת השימוטו. במחלת גרייבס (Graves), המתייצגת עם היפרתירואידיזם, נוגדנים בדם המוכוונים לרצפטור להורמון התירואיד גורמים לפעילות יתר של בלוטת התריס ולמחלה הארובתית.

TED מתאפיינת בשינויים בשומן, בשרירים וברקמות הרכות של ארובת העין וטפולותיה, כגון הגדלה של השרירים האקסטרא-אוקולריים (Extraocular muscles), הגדלה של נפח השומן הארובתי וסביב העין עם בלט עין (פרופטוזיס/אקסופתלמוס), אודם ונפיחות של הרקמות הרכות מסביב לעין, ועוד. TED היא הסיבה השכיחה ביותר לרטרקציה של העפעף העליון –  עליה של העפעף העליון למנח גבוה מדי. סימנים נוספים יכולים לכלול אודם וגודש לחמיתי, עליה בלחץ התוך-עיני, פזילה, פגיעה בעצב הראיה, ועוד. ניהול המחלה העינית מתבצע במקביל ובשילוב טיפול אנדוקרינולוגי במחלה הבסיסית. הטיפול תלוי בפעילות הדלקתית, בתסמינים העיניים והארובתיים, בקיום הפרעה לעצב הראיה, ועוד. טיפול במחלה העינית יכול להכיל:

• מעקב בלבד במקרים קלים לא פעילים
• טיפול תומך לעין כגון תחליפי דמעות
• טיפול סיסטמי אנטי דלקתי, כגון – סטרואידים בפרוטוקול EUGOGO, תרופות אנטי דלקתיות ממשפחות שונות, ובשנים האחרונות טיפול בתרופה הנקראת טפזה (TEPEZZA – teprotumumab).
• טיפול מקומי לארובת העין כגון זריקת סטרואידים לארובה להורדת סימני דלקת, טיפול ברטרקציה של העפעף ע"י הזרקת בוטולינום טוקסין (בוטוקס), חומצה היאלורונית או סטרואידים. טיפול מקומי אפשרי נוסף הוא קרינה לארובה.
• ניתוחי ארובה, שרירים, ועפעפיים. הניתוחים מתקיימים לרוב בשלב הלא פעיל של המחלה, שכן ניתוח בשלב הפעיל עלול לגרום לשפעול של המחלה.
  • ניתוח הארובה הנפוץ בTED הינו ניתוח דקומפרסיה של ארובת העין (Orbital decompression): במקרים של בלט עין משמעותי, לרוב על רקע מחלת התריס העינית, ניתן להסיר חלקים מקירות הארובה או לדקקם ובכך להגדיל את נפח הארובה ולאפשר לעין מיקום אחורי יותר. ניתן לבצע דקומפרסיה גם במצבים דלקתיים פעילים באם יש לחץ על עצב הראיה.
  • ניתוחי תיקון פזילה – מתבצעים לרוב ע"י רופאי.ות עיניים עם מומחיות על בילדים ופזילה
  • ניתוחי תיקון עפעפיים

תמונה. רטרקציה של העפעף העליון משמאל עקב מחלת התירואיד העינית – העפעף במנח גבוה, לפני ואחרי הזרקת בוטוקס לעפעף.

לסיכום, דלקת בארובת העין יכולה לנבוע מסיבות שונות, בין השאר מחלת התריס העינית ודלקת ארובתית לא ספציפית. האבחון והטיפול מנוהלים ע"י רופא.ת עיניים עם מומחיות באוקולופלסטיקה, והטיפול מגוון ומותאם אישית לכל מקרה.