חסימה בשק הדמעות ובדרכי הדמעות

דמעת יתר, או דמעת כרונית, היא תופעה שקיימת הן בתינוקות וילדים והן אצל אנשים מבוגרים. סיבותיה יכולות להיות מגוונות, ואחת מהן היא חסימה של תעלת הדמעות שניתן לפתור באמצעים שונים, ובהם גם ניתוח לפתיחת חסימה בדרכי הדמעות, הנקרא DCR.

בעיות ודלקת בשק הדמעות   

ראשית, חשוב לדעת כי נוזל הדמעות מופרש על ידי בלוטת הדמעות, שנמצאת באיזור הטמפורלי-עליון של ארובת העין. הנוזל מיוצר בבלוטה ולאחר ההפרשה עובר דרך צינורות עדינים שקצותיהם במשטח העין החיצוני תחת העפעפיים, מגיע אל העין ובאמצעות עפעוף מכסה את הקרנית. בלוטות נוספות ייעודיות בעפעפיים ובלחמית מפרישות חומרים נוספים השומרים על תקינות דוק הדמעות. כך מקבלת הקרנית לחות וחומרים שומניים השומרים עליה, וכן נוגדנים המגנים עליה מחיידקים. לאחר מכן, הנוזלת מתנקד מעין באמצעות פתח בחלק הפנימי של העפעפיים התחתונים, ומגיע אל שק הדמעות, ממנו הוא מנוקז אל האף.

באופן כללי, קיימים מספר מנגנונים הגורמים להפרשת הדמעות. קיימת הפרשת דמעות בסיסית רציפה  של הנוזל (basal tears), ובנוסף קיימת הפרשה כתגובה רפלקסיבית לגירויים כגון יובש עיני, דלקת, גוף זר, אלרגיה ועוד. כמובן קיימת גם דמעת כתגובה רגשית. אם נוזל הדמעות מופרש באופן יותר גדול מקצב הניקוז, נוצר עודף של דמעות הנוזלות אל מחוץ לעין. מאידך, אם הנוזל אינו מופרש במידה מספקת נגרם יובש לקרנית ועלולים להיווצר תסמינים שונים ונזקים.

על פי רוב, חסימת תעלת הדמעות תוביל להצטברות יתר של הדמעות המופרשות באופן טבעי, ולכן נוצרת דמעת כרונית. כלומר, חסימה בצינורית הדמעות תוביל לכך שהילד או המבוגר יסבול מדמעות שזולגות באופן תדיר, שכן הן אינן יכולות להמשיך אל שק הדמעות וממנו אל האף. מלבד חוסר הנוחות הרב, קיימת גם סכנה להתפתחות של דקריוציסטיטיס, זיהום חריף עם כאבים ונפיחות באיזור שק הדמעות, שבו יש לטפל באמצעות אנטיביוטיקה.

מדוע נוצרת חסימת תעלת הדמעות בתינוקות ומבוגרים?

הסיבה לצינור דמעות סתום במבוגרים וילדים יכולה להיות מגוונת, וכך גם החסימה עשויה להתרחש במקומות שונים במערכת. בין היתר, יכולה להופיע חסימת שק הדמעות, חסימת תעלת הדמעות, חסימת צינור הדמעות, חסימה בפונקטום שהינו נקב הדמעות בעפעף, ואף חסימה באף. יחד עם זאת, במרבית המקרים תהיה החסימה באזור המעבר בין תעלת ושק הדמעות או לאחריו.

במקרים של תינוקות וילדים, על פי רוב יהיה שק דמעות חסום, כך שנוזל הדמעות לא יכול להתנקז אל האף. זוהי תופעה שכיחה הנוצרת עקב קרום דק שנוצר על תעלת הדמעות, קרוב מאוד אל הכניסה לאף. הסיבות לתופעה זו יכולות להיות חסימת דרכי דמעות מולדת, שבדרך כלל הינה מבודדת ולא קשורה להפרעות אחרות בעין או בארובה. כ-2-20% מהתינוקות סובלים מצינורית דמעות חסומה באזור זה, אולם ברוב הגדול של המקרים התופעה חולפת עד גיל שנה ללא ניתוח ועם טיפול בקומפרסים. אם החסימה לא עוברת עד גיל שנה, מבצעים פתיחה של תעלת הדמעות עם צינורית ושטיפה תחת הרדמה כללית.

לעומת זאת, צינור דמעות סתום אצל מבוגרים הוא נרכש, ומקורו בין היתר בזיהומים, דלקות, פוליפים, חבלות, גידולים, תחלואת סינוסים ועוד. במקרה של זיהום הטיפול ההתחלתי הוא באמצעות אנטיביוטיקה בטיפות לעין, או אם הזיהום התפתח לנפיחות וכאבים באיזור שק הדמעות, אנטיביוטיקה דרך הפה. מומחה.ית ברפואת עיניים, עם התמחות על באוקולופלסטיקה, יכול.ה לבצע מספר בדיקות מעמיקות ולבחון מהו מקור החסימה. במידה ומדובר בחסימת נקבי הדמעות שבקצוות הפנימיים של העפעפיים, ניתן להרחיב את הפתחים בפעולה פשוטה, וכך נפתרת הבעיה. יחד עם זאת, במקרים רבים חסימת המערכת נמצאת במקום יותר עמוק, ויש לבצע ניתוח.

ניתוח שק הדמעות

ניתוח פתיחת חסימה בדרכי הדמעות נקרא באנגלית Dacryocystorhinostomy, ובקיצור- DCR.  כאמור, במרבית המקרים אצל מבוגרים הבעיה היא שיש חסימה בתעלה שבין שק הדמעות והאף, ולכן למעשה שק הדמעות חסום. במקרים אלו, יש לבצע ניתוח שמטרתו לחבר את חלל האף עם שק הדמעות, וזאת על ידי פתח קטן בעצם המבדילה בין שניהם, ובכך מאפשרים לדמעות שוב לזרום אל האף.

יש דרכים שונות לביצוע ניתוח דרכי דמעות, הנמשך בדרך כלל כשישים דקות. לרוב הניתוח מתבצע בגישה דרך האף. כלי מרכזי בניתוח זה הוא אנדוסקופ, צינורית קטנטנה עם מצלמה זעירה בקצה, שבאמצעותה המנתחת יכולה לראות את אזור הניתוח. במקרים שבהם חלל האף צר מדי למשל עקב סטיית מחיצה, ניתן לבצע את אותו הניתוח בגישה חיצונית – דרך העור באיזור גשר האף. בשתי השיטות, חושפים את שק הדמעות ומחברים את החלל שבו אל חלל האף, לאחר הסרה עדינה של העצם המפרידה ביניהם.

על אף שמדובר בניתוח הנחשב לבטוח, כמו כל התערבות כירורגית הוא אינו נטול סיכונים ותופעות לוואי. כך למשל, בימים שלאחר הניתוח אצל חלק מהאנשים מופיעים דימומים ונפיחויות קלות כאבים, תחושת גודש או אי נעימות באף וסביבותיו, ודימומים קלים מהאף. אלו תסמינים קלים יחסית החולפים מאליהם עם החלמת הגוף הטבעית. סיבוכים קשים הם אינם שכיחים בניתוח זה. בשתי השיטות אחוזי ההצלחה גבוהים, ונעים בין כ80-90% בסדרות שונות, כשבאחוזים הנותרים יש צורך לעתים בניתוחים חוזרים במהלך המעקב. 

לרוב, בסוף הניתוח מניחים צינורית עדינה שקופה עשויה מסיליקון דרך הנקב שנעשה בעצם האף, וזאת על מנת שבמהלך ההחלמה הטבעית הגוף לא יסגור את הנקב. חלק מהצינורית נצפה בחלק הפנימי של זווית העין אך הוא אינו מפריע לעין או לראיה ואינו מפריע אסתטית. הצינורית מוסרת במרפאה מספר שבועות-חודשים לאחר הניתוח, כתלות במקרה. ההסרה אינה כואבת ולכן במבוגרים אינה מצריכה טשטוש או הרדמה.

האם מדובר בניתוח כואב?

פתיחת דרכי דמעות לרוב מתבצעת תחת הרדמה מלאה ולכן אינה מכאיבה. במקרים בהם לא ניתן לבצע הרדמה מלאה למשל עקב ריבוי מחלות ו/או גיל מבוגר, ניתן לבצע את הניתוח גם בהרדמה מקומית בלבד, ואז לרוב בוחרים בגישה החיצונית.

לפרטים נוספים בנושא, הנכם מוזמנים לפנות אל מרפאות ד"ר דפנה לנדאו בטלפון 054-5570070.