כשקיימת חסימה תחתונה של דרכי הדמעות, הנוצרת לרוב בין שק הדמעות לתעלת הדמעות או בהמשך התעלה, אין מעבר תקין של דמעות מהעין דרך העפעפיים אל תוך האף. חסימה זו גורמת לדמעת, הפרשות או דלקת מקומית של שק הדמעות. כשקיימת חסימה מלאה, ניתן להציע ניתוח מעקף דרכי הדמעות הנקרא באנגלית DCR. בניתוח מבצעים מעקף של דרכי הדמעות, מעל החסימה הקיימת, כך שלאחר הניתוח הדמעות מתנקזות משק הדמעות הישר אל תוך האף.

תמונה. מערכת ניקוז הדמעות. בניתוח DCR, מתבצע חיבור של שק הדמעות (nasolacrimal sac) ישירות אל האף תוך הסרה של העצם המפרידה ביניהם (רינוסטומיה rhinostomy), ובכך מתבצע מעקף של תעלת הדמעות (nasolacrimal duct) החסומה.

מקור: Katowitz W, Katowitz JA (Eds.) Pediatric Oculoplastic Surgery. Springer 2018

 מהלך ניתוח DCR

ניתוח שק הדמעות נמשך כ- 60 דקות בממוצע, וניתן לבצעו בגישה חיצונית או פנימית. בגישה החיצונית, המנתחת מבצעת חתך בצידו של האף באורך של כסנטימטר או שניים, כאשר דרך החתך הזה נחשף שק הדמעות. בשלב הבא מבוצע חור קטן בעצם האף המפרידה בין שק הדמעות לחלל האף. לאחר מכן, המנתחת פותחת את שק הדמעות ותופרת את דפנו אל רירית האף. החתך החיצוני נסגר בעזרת תפרים ולרוב מחלים היטב עם תוצאה אסתטית מצוינת. 

הגישה הפנימית, דרך נחיר האף וללא חתך חיצוני דרך העור, נעשית בשיטת האנדוסקופיה. כלומר, נעזרים במכשיר שנקרא אנדוסקופ שהינו צינורית קטנה שבקצה שלה יש מצלמה זעירה. בעזרת המצלמה יכולה המנתחת לראות היטב על הצג שלידה את האזור המנותח, וכמו כן באמצעות כלים כירורגים מיוחדים ניתן לבצע את כל שלבי הניתוח. 

ללא תלות בגישה שנבחרה, העקרון זהה – חלל שק הדמעות המשכי לחלל האף והדמעות יכולות להתנקז אל חלל האף כמקודם, רק למיקום שונה.

חשוב לציין כי ניתוח שק הדמעות מאופיין בשיעורים גבוהים של הצלחה, העומדים על פתיחה של דרכי הדמעות בצורה תקינה בשמונים-תשעים אחוזים מהמקרים. יחד עם זאת, ראוי לציין כי כמו בכל ניתוח קיימים סיכונים ותופעות לוואי. הסיכונים היותר נדירים וחמורים הינן הצטלקויות עקב פעולת הריפוי של הנקב בעצם האף, המובילות לכך שדרכי הדמעות נחסמות שוב, וכן שטפי דם ודימומים חזקים יחסית מהאף. כאמור, אלו סיבוכים נדירים. מאידך, יש תופעות לוואי קלות ויותר שכיחות, כגון דימום קל מהאף, נפיחות קלה ותחושה של גודש באף או כאבים באיזור הניתוח – תסמינים שמופיעים אצל חלק מהאנשים בימים שאחרי הניתוח, ולרוב חולפים מעצמם עד מהרה.

גישות ניתוחיות: External DCR vs. Endoscopic DCR

הניתוח יכול להתבצע באמצעות שתי גישות – דרך האף, ודרך העור. כשנגשים דרך האף, נעזרים במצלמה ייעודית, והניתוח נקרא –  ניתוח אנדוסקופי, Endoscopic DCR. כשהגישה חיצונית, הניתוח מתבצע דרך חתך קטן בעור סמוך לגשר האף באותו צד, ניתוח זה נקרא: External DCR. בשתי הגישות, בתום הניתוח לרוב מניחים צינורית סיליקון במערכת ניקוז הדמעות דרך המעקף החדש למשך מספר שבועות, על מנת להגדיל את סיכויי ההצלחה של הניתוח. במבוגרים, הצינורית מוסרת במרפאה ללא צורך בהרדמה נוספת. בילדים, הסרת הצינורית לעתים דורשת טשטוש/הרדמה כללית.

העדיפות של הגישה =[הפנימית בניתוח DCR נובעת מהעובדה שלא נותרת צלקת, שכן לא מבוצע חתך בצד האף. יחד עם זאת, החיסרון שלה נובע מכך שיש לבצע את הניתוח תחת הרדמה מלאה, בניגוד לגישה החיצונית שניתן לבצע גם תחת הרדמה מקומית. יש אנשים מסיבות רפואיות אינם מתאימים להרדמה כללית, או שמסיבות אחרות אינם מתאימים לגישה האנדוסקופית כגון חלל אף צר. על כן, במקרים אלו תבוצע הגישה החיצונית מצד האף.

הרדמה

הניתוח מתבצע לרוב בהרדמה כללית.

​אשפוז

הניתוח אינו דורש אשפוז לאחר הניתוח.

​החלמה מהניתוח

אי נוחות באיזור האף והסינוסים צפויה בימים/שבועות ראשונים לאחר הניתוח. בימים הראשונים לאחר הניתוח יתכן דימום קל מהאף באותו צד.

אין לקנח את האף במהלך השבועיים הראשונים לאחר הניתוח. 

​מי מבצע ניתוחי DCR

ניתוח DCR מתבצע על ידי מומחים ברפואת עיניים עם התמחות על באוקולופלסטיקה בעלי ניסיון רב, כמו ד"ר דפנה לנדאו. ד"ר לנדאו הינה מומחית לרפואת עיניים ומנתחת פלסטית של ארובות העיניים והעפעפיים, המשמשת בתור רופאת עיניים בכירה במכון האוקולופלסטיקה של המרכז הרפואי שיבא. לאורך השנים צברה ד"ר לנדאו ניסיון רב בכל ניתוחי האוקולופלסטיקה במבוגרים וילדים, לרבות ניתוחי דרכי הדמעות – הכנסת סטנט, צנתור ומעקפים בגישה החיצונית והאנדוסקופית, מעקף עם צינורית JONES, ניתוחי תיקון דרכי דמעות עליונות ותחתונות.

מידע נוסף על בעיות בדרכי הדמעות

נוזל הדמעות מיוצר על ידי בלוטת הדמעות בחלק חיצוני-עליון של ארובת העין ואליו מתווספים חומרים נוספים המופרשים מבלוטות בלחמית ובעפעפיים. הנוזל עובר דרך צינוריות עדינות אל העין לצורך כיסוי הקרנית. הנוזל מעניק לקרנית נוגדים, חומרים שומניים ולחות, ובהמשך מנוקז דרך פתחים (פונקטומים) בעפעפיים התחתונים והעליונים אל שק הדמעות ומשם אל האף. הבעיה היא, שאם ההפרשה בקצב גדול יותר מהניקוז, נוצר עודף דמעות הנוזל מחוץ לעין, וכאשר ישנה חסימה נוצרת דמעת כרונית. הדמעות מובילה לפגיעה משמעותית באיכות החיים, ולסכנת זיהומים המלווה בנפיחות וכאבים שמצריכים טיפול אנטיביוטי.

חסימה זו יכולה להופיע במקטעים שונים במערכת ניקוז הדמעות, כגון בצינור הדמעות, בנקבי הדמעות, באף ובתעלת הדמעות, וסיבותיה יכולות להיות מגוונות כמו פוליפים, דלקות, גנטיקה, חסימה גרמית ועוד. כאמור, לא בכל המקרים נדרש ניתוח DCR. למשל אצל תינוקות, החסימה נגרמת לרוב מממברנה בקצה צינור הדמעות באף, וחולפת לרוב ספונטנית עד גיל שנה; אם לא, מבוצעת פרוצדורה של צנרור (probing) עם או בלי הנחת צינורית. אצל מבוגרים, הסתימה מתרחשת עקב דלקות, זיהומים, חבלות, גידולים, מחלות של הסינוסים ועוד, ובמקרים של זיהום ניתן לטפל תחילה באמצעות אנטיביוטיקה. כמו כן, אם החסימה היא בנקבי הדמעות שבקצות העפעפיים הפנימיים, אפשר להרחיב אותם ולהניח צינורית למניעת הצטלקות. ניתוח ה-DCR נדרש כאשר מדובר בחסימות תחתונות במערכת, הגורמות לחסימה מלאה של דרכי הדמעות.

 לפרטים נוספים בנושא ניתוח מעקף דרכי דמעות, הנכם מוזמנים לפנות אל המרפאה בטלפון 054-5570070.